החלטה בתיק בש"פ 6461/03

           בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב), שניתנה ביום 16.6.03 בתיק ב"ש 2988/03, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, ביחד עם נאשם נוסף שהוא אחיו (להלן: האח). כתב האישום, שהוגש ביום 1.6.03, מייחס לעורר שני אישומים. האישום הראשון מייחס לו החזקה ושימוש סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. האישום השני מייחס לעורר ייצוא, ייבוא, מסחר והספקת סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           על-פי עובדות כתב האישום, באישום הראשון נטען, כי ביום 25.5.03 בחיפוש שנערך בביתו של האח בשכונת הוארה בשפרעם, אשר העורר מתגורר באופן ארעי בביתו, נמצאו 354 טבליות של סם מסוג MDMA וכן סם מסוג קנבוס במשקל כולל של 69.08 גרם (להלן: הסמים). הסמים נתפסו הן בחדר השינה של האח והן בסלון ביתו. בכתב האישום נטען, כי הסמים הוחזקו בביתו של האח על-ידי שני הנאשמים בצוותא ללא היתר ושלא לצריכה עצמית. באישום השני נטען, כי ביום 24.2.03 סמוך לשעה 20:00, במתחם המגורים של משפחת אבו דגש בשכונת הוארה בשפרעם, מכר העורר לרביע סלותי (להלן: רביע), תמורת 600 ש"ח, סם מסוג קנבוס במשקל נטו של 341.36 גרם. עוד נטען בכתב האישום, כי כחודש לפני כן, מכר העורר לרביע, תמורת 100 ש"ח, סם מסוג קנבוס במשקל בלתי ידוע. בנסיבות לו, הואשם העורר בסחר בסם מסוג קנבוס, פעמיים, ללא היתר וללא רישיון כדין.  

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד שני הנאשמים, העורר ואחיו.

           ביום 16.6.03 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של האח בכפוף להפקדת ערבות, וכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           בא-כוח העורר טען בבית המשפט המחוזי, כי מרשו הודה בעבירה המיוחסת לו באישום הראשון, אולם טען לדיות הראיות לעניין האישום השני. כמו-כן טען בא-כוח העורר, כי יש מקום להסתפק בחלופת מעצר אודות העורר.

           בית המשפט המחוזי, לאחר שעיין בראיות שבידי המשיבה קבע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בעבירות המיוחסות לו בשני האישומים שבכתב האישום.

           אשר לאישום הראשון, הסתמך בית המשפט המחוזי על הודאתו של העורר במהלך החקירה, לפיה הסמים שנתפסו בביתו של אחיו, כדורים מסוג אקסטזי וסם מסוג מריחואנה, נשוא האישום הראשון, הינם שלו וכי הוא הטמין אותם בבית אחיו. כמו-כן, הסתמך בית המשפט המחוזי על דין-וחשבון בדבר תפישת כמויות הסם השונות בביתו של האח ועל חוות-דעת מומחה בדבר כמויות הקנבוס וזיהוי 327 כדורים כ- MDMA, שנתפסו בבית האח.

           אשר לאישום השני, הסתמך בית המשפט המחוזי על הודאתו של רביע, לפיה ביום 24.2.03 הגיע לביתו של העורר בשכונת הוארה בשפרעם, נתן לעורר 600 ש"ח וביקש ממנו גראס. העורר נעלם למשך שתי דקות וחזר עם שקית כחולה ובתוכה גראס. רביע לקח את השקית ויצא לכביש, שם המתין לו סאלח חניפס משפרעם ברכב מסוג הונדה, שניהם עזבו את המקום ונתפסו על-ידי המשטרה. רביע טען, כי מה שנתפס זה שלו לשימוש עצמי. בהודאתו זו מסר רביע, כי לפני כחודש בערך הגיע לבית העורר וקנה ממנו עוד גראס בסכום של 100 ש"ח, אותם קיבל ממנו בשקית. רביע מסר, כי קנה מהעורר גראס בסך-הכל פעמיים וכי ידע שהעורר מוכר סמים בביתו משמועות בשפרעם. בית המשפט המחוזי הסתמך אף על חוות-דעת מומחה, בה צוין, כי החומר בשקית שנתפסה במכונית הוא קנבוס במשקל כולל של 341.36 גרם וכן על דין-וחשבון בדבר פעולת התפיסה.    

           גם בפניי חזר בא-כוח העורר על טיעוניו אלה, לפיהן אין ראיות לכאורה כנגד העורר בעבירות המיוחסות לו, שכן באישום הראשון הודה העורר בהחזקת הסמים, אולם טען כי לשימושו עצמי נועדו. כמו-כן טען בא-כוח העורר, כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בית אצל ידידתו של העורר בחיפה.

           מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אכן קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בעבירות המיוחסות לו. בנוסף, מתנגדת היא לחלופת מעצר, אף זאת בהסתמך על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעורבותו העמוקה של העורר בעסקת הסמים.  

           לאחר שעיינתי בערר ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים שוכנעתי, כי יש לאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה יש בראיות המצויות בידי המשיבה כדי להקים תשתית להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

           אשר לחלופת המעצר, הלכה היא, כי סחר בסמים היא אחת העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. על-מנת להילחם בתופעה של סחר והפצת סמים, נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בסעיף 21(א)(ג)(3) חזקת מסוכנות לגבי עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, שעבירת הסחר בסמים מסוכנים נמנית עליהן.

           כידוע, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראו בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט (2) 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח', תק-על 97(3), 31; בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל, לא פורסם).

           לאור הודאותיהם של העורר ושל רביע ולאור מכלול הראיות שיש נגד העורר, בשחרור העורר קיים סיכון לציבור ומטעם זה אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ויש להשאירה על כנה. לא קיימת כל אינדיקציה לכך, שהעורר לא יוכל לנהל את עסקי הסמים בהיותו נתון במעצר בית מלא, כבקשתו, ולכן הפגת מסוכנותו של העורר היא על דרך מעצרו עד תום ההליכים.

           לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

           העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק פלילי 233/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

           ניתנה היום, ב' באב, תשס"ג (31.7.03).

                                                                                                     ש ו פ ט